אנחנו מתגעגעים לפוליטיקה של חוויות. מתגעגעים ליצירתיות המתפרצת של נבחרי העם.
לכן, אנחנו מעוניינים לומר תודה רבה לח"כ רוברט טיבייב על דרך קריאייטיבית להעברת המסר בה בחר. פרס פרופלור הזהב ע"ש ח"כ במיל בא גד יוענק לך בטקס חגיגי ע"י שושנה ארבלי אלמוזנינו.
בנוסף, בימים קשים אלו, בהם 'שפעת החזירים' מכה חללים בכל מקום בעולם, אנו מברכים על חברי הכנסת הישראליים המעלים על נס את הלחימה במגיפה הכלל-עולמית, וכמובן- את נושא הפרטת קרקעות מדינת ישראל.
תסתכלו טוב על התמונה. מסתכלים ? יופי. זהו, זה הסיכום. תמונת השבוע של למה לי פוליטיקה.
תראו את אהוד ברק מדושן העונג, מחייך בשביעות רצון כשידו השמאלית תופסת באיבר אסטרטגי (איפה שלנו כואב) ומראה מה הוא חושב על חלק מאיתנו, תראו את בנימין נתניהו, מדושן עונג אולי אפילו קצת יותר, עם כרס שטיפח בתקופה בה גבה אלפי דולרים להרצאה (תקופת ה- 'עשה לביתו'), עם טור שיניים הנחשף בחיוך רחב (שלאו דווקא מתאים לצבע החולצה שלו), ואת ציפי לבני, שאין ספק שנראית טוב יותר מהתמונות שלה בשלטי החוצות- שלא ממש ברור איזה עבודת Photoshop היא עברה שם, אבל הנה ציפי לבני- שלא ממש מבינה איך היא הגיעה למעמד שיש לה סיכוי פוטנציאלי להנהיג את המדינה.
זהו, לשלושה הנ"ל זה מסתכם. הסתכלו טוב-טוב, תסתכלו עליהם ותחשבו עלינו. חישבו היטב, ולכו לבחור. כי אחד מהם, בקרוב מאוד, יבחר מה אנחנו הולכים לעשות בחיים שלנו.
שרת החינוך יולי תמיר, קראה לח"כ רונית תירוש (בעבר מנכ"לית כושלת של משרד החינוך) 'חרא'. למי שפספס- מוזמן ללחוץ כאן לקטע וידאו נדיר. אך עכשיו, יולי תמיר מכחישה ומשנה גרסא.
ואנחנו שואלים- למה להכחיש ? גברת תירוש באמת חרא ! ערך האמת עומד לרגלינו במשך שנים, ואם במגדל השן- אצל האורים והתומים אין לאמת ערך… לאן נלך? אין ספק שאי-דבקות באמת מהווה דוגמא לא נאותה לילדי ישראל.
ללא כל קשר, היינו מצפים משרת החינוך- הפרופ' יהודית תמיר- שתשתמש תשתמש במילה הראויה- 'צואה' או- 'הפרשה אנושית' ולא- במילת הרחוב- 'חרא'. זה כבר ממש זול להשתמש במילה כזאת, הלא כן ?!
ראו, יש סקאלה של שרי חינוך לדורותיהם. יש שרים שלא היו משהו וקיבלו קרדיטציה, למשל זבולון המר או יוסי שריד- אותו יוסי שריד שלהזכירכם- בתקופתו התחילו את הגרלות ה- 'לאס וגאס' של המקצועות לבגרויות… ויש כאלו שרק אלוהים (אולי) יודע איך הגיעו לתפקיד (עיינו ערך לימור לבנת). אלוהים… למה לי פוליטיקה עכשיו ?!
אצל יולי תמיר, הציפיות היו בשמים- והיא אכזבה לכל אורך הדרך… אנחנו מצפים שיום אחד יגיע למשרד החינוך איזו דמות מקצועית אמיתית, לדוגמא… ד"ר נמרוד אלוני, ראש המכון למחשבה חינוכית בסמינר הקיבוצים.
ובשורה תחתונה- אם היה מדובר בהתבטאויות של עובדי משרד החינוך כלפי משרד האוצר הבא לכרות את סעיפי תקציב החינוך בזה אחר זה- מילא… אבל דיון שכזה בין אנשי חינוך בהווה ובעבר ?!
חברים, אם ככה מדברים אנשי משרד החינוך, מה הפלא שככה נראה החינוך ? זה חינוך זה ? חרא חינוך !
לא אירוני. לא ציני. לא הומוריסטי. לא משעשע. לא מעלה גבות ולא מוריד אותן. לא בא לקנטר ולא בא לצנזר. לא הפעם.
הפעם אנחנו רוצים רק שתסתכלו ימינה ושמאלה, ראו את אור היום מבעד לחלון, קחו עוד שאיפת אוויר ולגימה מכוס הקפה ליד המסך. ואז, פשוט חישבו על מרתף קטן וטחוב, עם אוויר מעופש, מזרן דק ודלת מתכת עבה, מאחוריה ממתין מחבל על קלאצ'ניקוב. גלעד שליט בשבי החמאס כבר שנתיים.
שליחים מגרמניה נוסעים למצריים, שליחים מהאו"ם עוברים לשיחות בלבנון, ואנשי ביטחון ישראליים יושבים בחדרי חדרים ומעלים עשן סיגריות חשאי אל התקרה…. כולם מדברים על מזג האוויר, אך אין איש עושה דבר לשנותו. שנתיים. 730 ימים, 17,520 שעות.
אנחנו הדלים, אנשי בלוג 'למה לי פוליטיקה', נושאים תפילה חרישית אל השמיים מעלה, ואל מקבלי ההחלטות, ומבקשים- דיי. מספיק. המחיר גבוה, המחיר יקר, המחיר בלתי נסבל. הכל ידוע.
רק אנא- נישכו שפתיים, והחזירו את גלעד הביתה.
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֶ-לֹ-הֵינוּ וְאֱ-לֹ-הֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶיַּעֲלוּ לְרָצוֹן מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים אֶלוּ שֶקָרָאנוּ הָיוֹם, כְּאִילוּ אֲמָרָם דָוִד הַמֶּלֶךְ עַבְדְךָ מְשִיחֶךָ ע"ה. וַעֲשֶֹה לְמַעַן שְמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִים הַכְּתוּבִים בָּהֶם, וְהָרְמוּזִים וּמְצוֹרָפִים בָּהֶם, וּתְקַבֵּל ְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִילָתֵנוּ וּבַקָּשָתֵינוּ, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּחִינָתֵנוּ, וְתָחוֹס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עַל שְבוּיֵינוּ, וְתוֹשִיעֶם בִּיְשוּעָה וְרַחֲמִים, יַחַד עִם כֹּל הַשְּבוּיִים וְהָאָסִירִים מֵעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל.
