ארכיון פוסטים מהחודש "אוקטובר, 2008"

האח הגדול של הגימלאים

יום חמישי, 16 באוקטובר, 2008

הליכוד- סלוגן מקורי

אשר סימוני: מה דעתך על בחירת הסלוגנים של הליכוד ? ביבי תופס תאוצה… שים לב לקישור הבא.

צבר: ענק. אני בעד מס' 30- "נתניהו, כי כל השאר מברברים". יפה, אז בנימין נתניהו למד להכיר שיש אינטרנט מסביב. תגיד, אתה חושב שבעוד כמה חודשים הוא יטען שהוא הראשון שהכניס אינטרנט לישראל ?

אשר סימוני: לא. מה פתאום. הוא בכלל זה שהמציא את ה- SMS. אז מה אתה אומר על הזקנים?

צבר: אתה מתכוון לשביעיית הגימלאים המופלאה אני מניח.

אשר סימוני: תשמע… לתרגילים של ה-7 אני כבר זקן בעצמי. שים לב- איומים, פיצול, חבירה לגאידמק, קללות, הטרדה מינית, תלונות במשטרה, תיקים במשטרה, גאידמק נופל, איחוד לעבודה, איחוד חזרה לגמלאים- סיבוב שלם וחזרה לאותה נקודה עם הרבה יותר חבורות והרבה פחות ריספקט.

צבר: הבנתי אותך. מצד אחד גם אני יושב בבית, ולא מצליח לעקוב אחרי הטלנובלה לבני גיל הזהב הזאת. ההוא הלך עם ההוא, ההם חזרו, ההוא עזב… באמת כמו גן ילדים. מצד שני, תשמע- הם כמו סבתא שלי- גימלאים- אין להם משהו ממש מעניין לעשות, אז למה לא לתבלן את החיים עם בלגאנים על חשבון משלם המיסים ?

אשר סימוני: ואתה יודע מה הכי עצוב ?

צבר: יודע. הכי עצוב הוא, שהם היו ההבטחה הגדולה של הבחירות האחרונות… לפחות על פי הדור הצעיר שבחר בהם. מדהים.

אשר סימוני: לא היה שווה מלכתחילה לתת להם שולחנות וקלפים וצ'יפים ושיסגרו את הכול על משחק ברידג' או רמי, מאשר לנדנד לנו במבטא פולני ובריח של דג מלוח עם בצל ?!

צבר: שאלה מעניינת יותר, מי יהיו היורשים ? אין ספק שבבחירות הבאות שיתרגשו עלינו אוטוטו (או שלא) הגימלאים ייעלמו מהאופק. יתאחדו עם קדימה, או פשוט- יפרשו לבתי-אבות. מי יהיו היורשים ? קולות המרכז המתוסכלים הללו, לאן ילכו ?

אשר סימוני: תראה- זו הייתה הצבעת מחאה. אלו לא בהכרח אנשי מרכז. מה גם שהמפה עתידה להשתנות. המפץ הגדול של רמון לא הסתיים. הרי אין הבדל בין העבודה לקדימה. אין. לא בחברתיות, לא בכלכלה ולא במדיני ביטחוני. המפלגה חולה באוסטופרוזיס- המנדטים כמו המצביעים יברחו כמו שסידן בורח מהגוף.

צבר: הצבעת מחאה, בהחלט. והיו אלה אנשי המרכז. אתה רואה דתיים לאומיים, אנשי שמאל שמשמאל למפלגת העבודה שמים פתק ל- 'גימלאים' ? לא. אלו אותם אנשי מרכז שגם עכשיו יתלבטו למי לשים פתק. חלקם ישימו קדימה, כי זה סוג של 'לא להחליט'. חלקם יצביעו למפלגת העבודה, כי ההורים שלהם שמו מפא"י בשלב מסוים בחייהם. ורובם, לדעתי, יצביעו לאיזה מפלגה ירוקה שתצמח בבחירות הקרובות.

אשר סימוני: אל תשכח את המפץ הגדול של רמון !

צבר: נעליים. שום דבר לא ישתנה. ביבי ראש הממשלה, קואליציה עם קדימה, מפלגת העבודה תחבור גם בלית ברירה.

אשר סימוני: שם כסף? התערבות על צדק? מכות? האמת שיש עוד הרבה זמן. ליבני לא תוותר ותקים ממשלה. ש"ס יכנסו כמו גדולים על הרבה כסף משומן. אני מייחל שהיא תקים ממשלה בלי ש"ס ולו רק בכדי למחוק מהפרצוף שלהם את הזחיחות והיוהרה של לשון המאזניים כברירת מחדל לאומית.

צבר: אז איך תראה המפה הפוליטית ?

אשר סימוני: קדימה, עבודה, גמלאים ומרץ זה 60 מנדטים לא? ( 29 + 19 + 7 + 5)… יאללה בדרך לממשלת מיעוט ש"ס יתחננו להיכנס (מה גם שהתרומות שלהם ירדו בגלל המשבר העולמי… הם זקוקים לקצבאות).

צבר: ממשלת מיעוט ש"ס. אני אוהב איך שזה נשמע. אתה מחזיר אותנו ביעף לממשלת רבין, ממשלת שמאל ללא ש"ס ועם הערבים בתור רשת ביטחון. ציפי לבני יכולה לתת FIGHT לביבי, אבל עד גבול מסוים. ביבי הוא יוסי בובליל מ- 'האח הגדול' וכולם אוהבים להמשיך לראות אותו שם. ציפי לבני היא שיפרה. חכמה, אינטליגנטית, אבל מה- אשכנזייה מדיי…

הגימלאים בימים יפים יותר

אשר סימוני: דיי, כאן נפלת. ומי זה אהוד ברק ? ליאון או רנין, הערבייה ?

צבר: שמע, התחלנו עם הזקנים, עברנו לירוקים, וגמרנו- כרגיל- עם ביבי ולבני. מה השורה התחתונה שלנו ?

אשר סימוני: אני רק משאיר לך חומר למחשבה. תאר לך שהמנדטים של הזקנים הולכים לעלה ירוק, הולכים למריחואנה. הדג מלוח יהיה רק ההתחלה של המאנציז, והשלאפשטונדה יכנס כחוק למעסיקים…

קטע שנגע בנו- חנוך דאום / אין מחיר גבוה

יום שבת, 11 באוקטובר, 2008
סליחה מגלעד שליט
אנחנו אוהבים לכתוב חומר לבד, אוהבים להתנצח ולהתווכח, אבל לפעמים- מגיע לתת קרדיט גם לאחרים.
טור לא פחות ממעולה ונוגע למטרה של מר חנוך דאום, במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מתאריך 3/10/2008 נכנס לנו בול ללב, ולכן ישבנו, הקלדנו- ואנחנו מעלים אותו כאן.
קרדיט גדול למר חנוך דאום ולעיתון 'ידיעות אחרונות', והתנצלות קלה על השימוש בתוכן, אבל חברים- שווה קריאה.
גמר חתימה טובה, מאיתנו- צוות 'למה לי פוליטיקה'.

אין מחיר גבוה / חנוך דאום- ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 3/10/2008

1) כשתיקראו את שורות אלו, אהיה בניכר. כמתנחל, הדברים קורים לי לאט, ובגיל 32 אני נוסע לראשונה לניו-יורק. כעת, רגעים לפני הטיסה, בין כסה לעשור, אני מנסה לנצל את הזמן לחשבון נפש, ואת חשבון הנפש שלי השנה החלטתי להקדיש לשאלה, כיצד אני יכול להשפיע יותר על חזרתו של גלעד שליט מהשבי הביתה.

התשובה המרה היא שאין לי הרבה מה לעשות. ניסיתי לשכנע תוכנית אקטואליה לעשות קליפ שבועי על גלעד, שוחחתי על הנושא בפגישה עם בנימין נתניהו, לפני החג, ואני משתדל לשוב ולכתוב על כך כל אימת שאוכל. יותר מזה, אין ידי מגעת.

החיים שלנו נמשכים, של כולנו, אבל חייו של גלעד נעצרו, וזה לא נותן לי מנוח. יכול להיות שאני לוקח את זה אישי מדי, ממילא אין לי שום יכולת השפעה ועדיף שאתעלם- אבל איני מסוגל. כשהסבתי לשולחן החג, שאלתי את עצמי היכן גלעד ברגעים הללו. האם הוא יודע שראש השנה הגיע ? האם הוא יודע מי ראש הממשלה, מי הייתה אלופה בשנה שעברה, האם יש לו מושג היכן הוא, מתי יום ומתי לילה, ואיך קוראים לארגון שחטף אותו ?

2) שאלתי את עצמי על מה הוא חושב כשהוא מתעורר בבוקר. עם מי הוא מדבר, אם בכלל. מה הוא שואל את עצמו. האם יש לו עוד כוח לבכות. האם נותרו לו דמעות. האם הוא זוכר את כל שמות חבריו, את פרצופיהם. האם יש לו מושג כמה זמן הוא בשבי. האם הוא חושש שמא נשכח. האם מטלטלים אותו ממקום למקום, האם נותנים לו לשתות כשהוא צמא, האם מחייכים אליו לעיתים. אני מייסר את עצמי כל העת במצבו של גלעד, ומתפלל שכך יעשו גם קובעי המדיניות.

3) דעתי העקרונית רופסת וידועה: בעיניי, המשא ומתן על שחרורו של גלעד צריך להיות בעל שני שבלים בלבד. שלב ראשון: לשמוע מהחמאס מה הם רוצים. שלב שני: לתת להם את זה. התפילה שלי היא שליבם של ראש הממשלה, שרת החוץ, שר הביטחון ואנשי המטה שמטפלים במשא ומתן יתרכך. אני מתפלל שהם ישנו גישה, ויבינו שאת התקלה שאירעה עם גלעד צריך לתקן, וכלל לא משנה מה המחיר. אני מתפלל שהם ייצאו מהגישה הישראלית הרגילה, שבוחרת הכל בפרמטרים של כדאיות, פרמטרים ענייניים.

אסור להיות ענייניים בפרשת גלעד. אסור להיות כדאיים. צריך לשחרר אותו. לעשות הכל כדי לשחרר אותו. המחיר הרי יהיה גבוה. הוא לא ירד עם הזמן. החמאס לא יתפשר, כי אין לו מה להפסיד. אז למה לחכות ? הרי בסוף נחזיר 1,000 אסירים עם דם על הידיים. זה יהיה מצער, משפחות השכול ירתחו, אבל אנחנו עם שמקדש את החיים, וגלעד חי ומחכה שנגאל אותו, ובשבילו אין מחיר שהוא גבוה מדי.

4) אין זמן. הכל צריך להתנהל בדחיפות. אי אפשר לנהל משא ומתן בהמשכים. אי אפשר למשוך זמן כדי להרוויח עוד אסיר בכלא הישראלי. שום דבר אינו רלוונטי מלבד שחרור מהיר של גלעד. אסור לגלות אחריות מדומה ולמשוך את העניין עשר שנים, שבסופן מי יודע מה נקבל.

אסור לחשוב עם הראש. צריך לפעול מהבטן. לפעול עם הלב. שירקדו בחמאס, שיערכו קבלת פנים חגיגית לכל האסירים והרוצחים שלהם. הם הרי לא בני אנוש רגילים. עבורם זו שמחה גדולה לדאוג לאנשים שהרגו אזרחים חפים מפשע. עבורם גיבור הוא מי שמפוצץ אוטובוס מלא בילדים. ממילא אין לנו שיג ושיח איתם, ולא יהיה לעולם. צריך לשחרר את גלעד, ואז להילחם בהם בכל הכוח ולעשות כל שביכולתנו כדי להיפרע ממי שחטפו והחזיקו אותו.

5) ישראל כולה צריכה לעשות חשבון נפש נוקב, ולשאול את עצמה כגלעד שליט- מחכים לך בביתיצד נמשך מתן ומתן על החייל שיושב לבד ומחכה בשבי כל כך הרבה שנים. מדוע אנו נותנים לגלעד להתייסר בלב עזה כל כך הרבה זמן. זה אינו מצב מסובך. אנחנו יודעים מי מחזיק בו, יודעים עם מי לנהל משא ומתן, יודעים היכן הוא נמצא פחות או יותר. כל שנותר הוא למחול על כבודנו, ולשלם את המחיר הכואב, מתוך ידיעה שזהו המעשה האנושי הנכון.

על כולנו להתאמץ יותר השנה, עבור גלעד. לזכור יותר, להפגין יותר, ללחוץ יותר. אנחנו כאזרחים נזכור ונלחץ, עד שקובעי המדיניות יבינו שאין מחיר גבוה מדי לילד. פשוט אין.

הסיפור השבועי לילד: הכבוד המזרחי האבוד של שאול מופז

יום שלישי, 7 באוקטובר, 2008

מופז מאותת שהכל תקין מתחת לשולחן

הרב פורוש: אז מופז זחל בחזרה לידיים של ציפי ליבני כמו סמרטוט. יאללה, איפה הגאווה הפרסית ? איפה הכבוד המזרחי ?

 

אריה דרעי: או, שלום גם לך, שנה טובה, שתכתבו ותחתמו בספר החיים… או שלא. העלית שאלה שאלתית המתייחסת ל- "גבר גבר" המזרחי. כמו כולנו הוא הולך זקוף מתחת לשולחן ולובש מכנסיים בבית רק כשאשתו מרשה לו. בפוליטיקה כמו ביחסים אתה מי שאתה. ומופז הוא גבר ישראלי מצוי והולך זקוף מתחת לשולחן.

 

הרב פורוש: אז מופז אמר 'הבנתי- עוזב' ואחרי זה עושה פליק-לאק קדימה ופתאום מסביר שהוא התכוון שהוא לא פורש מהחיים הפוליטיים, אלא הוא בעצם אמר ליועץ הפוליטי שלו שהוא יוצא לסיגריה למרפסת, וזה האחרון- כבר דיווח שהוא יוצא להתבודדות ארוכה.

 

אריה דרעי: התבודדות ? אחרי 3 ימים כבר התחיל ללכת לבר-מצוות של פעילים.

 

הרב פורוש: פני הפוליטיקה כפני הארץ. רוצה מופז לעזוב- יעשה מעשה ביבי- ילך הביתה, יעשה לביתו, ויחזור כמו ביבי למשול בארץ. וחוץ מזה, שאול מופז שר חוץ ? מה, נפלנו על הראש ? זה כמו לעשות מבייגה שוחט שר העבודה והרווחה !

 

אריה דרעי: שר חוץ זה תפקיד ניחומים. אין בתיק הזה כלום. ההסברה שלנו בקאנטים והוא לא ישנה את המצב משמעותית. חוץ מזה כבר היו לנו שרי חוץ שלא דיברו אנגלית. מופז יודע לדבר באנגלית, נכון? או הנה הגזען שבי יצא החוצה. מופז מזרחי אז האנגלית שלו כמו של עמיר פרץ. לא ?!

 

הרב פורוש: יופי, דווקא אתה נופל על מזרחיים. תגיד, מה עושה שר חוץ, אתה יודע ? הסברה? לא!  ראיונות לערוצים בחו"ל? עדיף את השגריר באו"ם. ממנה שגרירים? נו טוף… צריך לתת לו את המקום לשמן מקורבים. פגישות עם מנהיגים בחו"ל? גם זה באישור רוה"מ, שתמיד ישן עם עין פקוחה ומתווה את סדר היום בשיחות.

 

אריה דרעי: אז שר חוץ זה פקקט, זה מה אתה אומר ?

 

הרב פורוש: בדיוק. הקיצר- אם נותנים לו עוד שנה וחצי בתפקיד מלא כיבודים… למה שילך הביתה. האמירה שלו שהוא הולך הפתיעה אותי (לא באמת… הרי חזינו את זה כאן באתר…) כי זה הדבר הכי בלתי צפוי שאפשר לבקש.

 

אריה דרעי: למה לרדת לרמה הכי נמוכה ? למה לשאוף לרמת דמוקרטיה של בחריין ושל איחוד האמירויות ? חלאס, מאפיש, לא רוצה יותר להתפשר. רוצה שר חוץ מקצועי שמדבר אנגלית, רוצה שר ביטחון שמבין בביטחון, ושר משפטים שלא מריץ שורות על המראה כל בוקר.

 

הרב פורוש: עוד פעם השר פרידמן… עזוב את הנעבעך הזה בשקט, במילא הוא בדרך החוצה.

 

אריה דרעי: לא רוצה שר חוץ שהיה רמטכ"ל ומבין ביחסי חוץ כמו שעינב בובליל (ע"ע האח הגדול) מבינה בגיאומטריה. לא רוצה שר חוץ שלא מדבר אנגלית. רוצה שר חוץ שמתמנה בגלל הכישורים שלו. למה זה כל-כך מובן ברוב העולם, ורק אצלנו- זה מוזר ?!

 

הרב פורוש: שו גבר? אתה בסדר?  ממש לא מסכים איתך. בשביל זה כל משרד אמור להכיל אנשי מקצוע. שר הוא מנהל, מתווה ומוציא לפועל את מדיניות הממשלה. שר לא צריך להיות מקצועי.

 

אריה דרעי: זה כמו להגיד שמוסכניק יכול להיות שר החוץ.

 

הרב פורוש: קח אלגוריה טובה יותר. האם מ"פ בחי"ר צריך לדעת לירות מטול ומרגמה 52 מ"מ הכי טוב על מנת להנהיג ולפקד? ברור שלא. הוא צריך לנצח על תזמורת של אנשי מקצוע עם כלי נשק שונים. כנ"ל כאן. שר חוץ צריך לדעת לנהל את אנשי משרדו. הם אלו שאמורים להיות המקצועיים.

 

אריה דרעי: ומה עם שר המשפטים באמת ? מה עם דניאל פרידמן ?

 

הרב פורוש: תראה מה קורה לשר מקצוען כמו שר המשפטים. הוא לא מנהל! הוא נלחם על מנת להחדיר את התפיסות שלו לגבי הפרדת הרשויות וחלקה של הרשות השופטת בהנהגת המדינה. וחוץ מזה, מי אמר שמה שקורה ברחבי העולם זו הדרך הנאותה והנכונה ?

 דמעות של מופז או מזג-אוויר גשום ? קבלו את שר החוץ הבא

אריה דרעי: שורה תחתונה, מה אתה אומר על מופז ? מה ההימור ? הולך הביתה עם הזנב בין הרגליים או הולך להיות שר החוץ של מדינת ישראל ? ואם זוהי תשובתך, אז באמת למה לי פוליטיקה עכשיו. תרשום בבקשה שועידת החקירה אחרי הכישלון הבא שלו- תהיה ממש מעניינת. 

הרב פורוש: סופת ברקים, מזג אוויר חורפי או מכת ברק. ולענייננו- הסולם כבר נמצא על העץ. ברק עומד לרדת ממנו. הוא יכנס לממשלה. לא יהיו בחירות. אם ביבי גבר הוא יכנס לממשלת חירום לאומית ויקבל על עצמו תפקיד של שר אוצר. השאלה היא האם לליבני יש ביצים לזה ?