למה לי פוליטיקה

רפאל פנחסי: הנה הגיע גזר הדין של בניזרי שסוף סוף נזרק, וראה זה פלא- לא שומעים את השד העדתי.

יאיר לוי: בניזרי הא ? מצאה חן בעיניי הכותרת 'הרגועה' של רמי יצהר ב- 'עניין מרכזי' לגבי הפרשה: "הוחמר עונשו של הרמאי הגנב והנוכל הארור מש"ס, שלמה בניזרי".

רפאל פנחסי: הגזים. רמי יצהר מתנהג לפעמים כמו אופירה אסייג, וזו לא מחמאה. תגיד מילה על השד העדתי- האם זו התבגרות של ש"ס או הבנה שיש ימים ששווה להצניע ויש ימים ששווה לפוצץ. בעיקר כשהירשזון קיבל 5.5 שנים בפנים- יותר מהספרדי, ככה שאי אפשר להגיד שיש קיפוח עדתי, לא ?

יאיר לוי: וכאן מגיע השד החמקמק לשיאו… הוא יוצא כשהוא רוצה. עכשיו לא נוח לא. חם בחוץ, לח, ממש דבק. גם אני לא הייתי יוצא החוצה, אבל הוא משמין מנחת בעיקר, ויהיה רגע שלא תהיה הברירה והוא יתפוצץ. כי ככה זה בש"ס.

רפאל פנחסי: מתי הם יפתחו לוח שנה, ויראו שהשנה כבר 2009 ? לפעמים, כשמספרים לי שהבדואים שבנגב הם פצצת זמן מתקתקת, אני מתחיל לחשוב שהחרדים- הם בעצם פצצת הזמן המתקתקת, אם לא תמצא להם מסגרת של עבודה, השכלה והבנה שאנחנו מעוניינים לחיות פה לצידם יחדיו- ולא לריב כל הזמן על כבישים, פתיחת חניונים בשבת ועדתיות.

יאיר לוי: בדואים זה פלג דרומי של האסלאם. ערביי הגליל זה פלג צפוני. חרדים זה אלף פלגים, ביניהם זה גם החרדים המזרחיים. אנחנו לא באמת מבינים את תחושת הקיפוח שלהם. הם הרי נחשבים בקרב החרדים סוג ב' ( אם לא נמוך מזה) ואז הם יוצאים החוצה לשמש של התרבות הישראלית ומביאים את התחושה גם לכאן.

רפאל פנחסי: אתה רוצה לשפוט אותם ע"פ קודים תרבותיים אוניברסאליים והם מבינים שפה אחרת. גם ככה הם מגיעים מעמדה נחותה וגם ככה אתה זר להם ומתנשא ( לטענתם) אז לשד העדתי יש בסיס גדול להתנפח מהתמרמרות. מעטים מצליחים לצאת מזה. מעטים. ואז הם חלק מהסביבה או שהסביבה קיבלה את המוזרות שלהם.

יאיר לוי: אז מה אתה מציע ? להתייחס לחרדים כמו לבדואים ? אי אפשר, הם בני עמנו, והם לא משתלטים על אדמות מדינה. מצד שני, יהיו הנשמות הטובות שיאמרו שהחרדים משתלטים על כספי ציבור לא להם, למרות שהתרומה הכלכלית-יצרנית המצטברת שלהם- נמוכה מאוד. ולגבי ענייני מזרח ומערב, Black and White- הגיע הזמן להכניס קצת חידושים לספרי הלימוד של הילדים שלהם, לא ? בסופו של דבר, הכל מתחיל בחינוך.

רפאל פנחסי: אין אפשרות להתייחס לכל מי שמרגיש חריג, כיוון שהמדינה המפולגת שלנו מורכבת מחריגים שכאלה, מעדות שונות, בעלי השקפות שונות, בעלי לאומים שונים, בעלי נטיות שונות- כל אחד הוא חריג, כל אחד הוא שונה, והדרך לפיצול ולממלכת ישראל ולממלכת יהודה- קצרה !

יאיר לוי: ואני אומר, שהפיצול כבר כאן וכולנו 12 שבטים, אנחנו לא יותר טובים מהעולם הערבי. המכנה המשותף של העולם הערבי הוא השנאה לישראל. זה מה שמחזיק אותו דבוק. אצלנו המכנה המשותף הוא חרב דמוקלס המרחפת מעל ראשינו בדמות הסכסוך ושנאת השכנים. עכשיו- אם נקבל את התיאוריה שגם ככה אנחנו חיים בפיצול, אולי יש סיכוי שיום אחד יתאחדו שבטים. הנה הביטוי הכי מהיר שמצאתי לשילוב נכון של 12 השבטים.

רפאל פנחסי: אתה מבין מה קורה ? ח"כ שסרח הולך לכלא, אבל מה אומרת ש"ס, תנועה שנמצאת בשלטון ? במקום לכבד פס"ד של בית משפט, הם אומרים שהוא חף מפשע. הוא זכאי. על שום מה ולמה, מכיוון שהוא חרדי וספרדי ? מכיוון שחרדים אינם לוקחים כספים במרמה ? חוצפה. במשטר מתוקן ראש הממשלה היה קורא לראשי הסיעה לשיחת הבהרה.

יאיר לוי: בוא נדון ברעיון של מושבעים. זה נראה לך ביטוי נכון ואפשרי ? מושבע מכל שבט או ע"פ יחס באוכלוסיה? נניח 5 חילונים מתוכם 3 גברים ו-2 נשים כשלפחות אחד הומו או לסבית, 2 חרדים- אחד מזרחי ואחד ספרדי, 3 ערבים- אחד נוצרי ו2 מוסלמי, 1- עולה חדש, 1- דתי לאומי.

רפאל פנחסי: נהדר. כל מה שנשאר זה להוציא הדפסה מחודשת של פנקס הצנע, לצבוע מחדש את הגגות של המעברות, לבקש להוציא תעודת זהות כחולה לכולם ולהתחיל מחדש. בשביל מה עברנו 2,000 שנות גולה ?

יאיר לוי: "לפעמים אין ברירה, וכשאין ברירה יוצאים לדרך חזרה. כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים" אמר את זה ד"ר סוס, לא אני. לפעמים החיים זה פאזל. אתה צריך לפרק כדי להרכיב מחדש, טוב יותר. אנחנו נמצאים במקום בוא מתחילים לחשוב אם כדאי לפרק. לא צריך להיות פזיזים. מדובר כולה בשינוי כיוון. לפעמים יער זקוק לשריפה על מנת לחזק שורשים.

רפאל פנחסי: אסיים בבדיחה- יום אחד, כשהבן היה בבית- הספר, החליט אביו, הרב, לבצע ניסוי. הוא נכנס לחדרו של הבן והניח ארבעה חפצים על שולחן-הכתיבה שלו: תנ"ך, מטבע של דולר מוכסף, בקבוק ויסקי, חוברת של "פלייבוי". אסתתר מאחורי הדלת, חשב הרב לעצמו, וכשהוא יחזור מבית-הספר אחר-הצהרים, אראה באיזה חפץ הוא יבחר:
אם זה יהיה התנ"ך- הוא יהיה רב כמוני ואיזו ברכה גדולה זו תהיה. אם הוא יבחר בדולר- הוא יהיה איש עסקים וגם זה יהיה בסדר מבחינתי, אבל אם הוא ייקח את הבקבוק- הוא יהיה שתיין חסר תועלת, ואלוהים, איזו בושה זו תהיה. ואם הגרוע מכל יקרה והוא יבחר ב"פלייבוי"- הוא ודאי יהיה איזה כלומניק רודף שמלות.
הרב חיכה בחרדה מעבר לדלת עד ששמע את בנו נכנס הביתה ופוסע לכיוון חדרו. הנער השליך את ספריו על המיטה ועמד לעזוב את החדר, כשלפתע הבחין בארבעת החפצים על שולחנו. הוא בחן אותם בסקרנות. לבסוף שם את התנ"ך מתחת לבית השחי, נטל את הדולר והניח אותו בכיסו, ותוך שהוא לוגם לגימה הגונה מן הבקבוק, התענג על תמונת נערת החודש של "פלייבוי". "ירחם השם", הזדעזע הרב, "הילד הזה הולך להיות חבר-כנסת של ש"ס"…

קישור לתועלת הציבור: כל מורשעי ש"ס באדיבות אתר וואלה.

2 אנקדוטות מחיינו כאן בלבנט, המראות למה המציאות הישראלית עולה על כל דמיון, או לחילופין- על זה שאנחנו חיים בתוך- 'המופע של טרומן', או לחילופי לחילופין- בתוך 'האחות בטי'

בשנים האחרונות פיירברג משקיעה מאמצים רבים בניסיון למתג מחדש את נתניה ולשנות את התדמית שדבקה בה כעיר פשע. "אני אוספת מעיתונים דיווחים פליליים ומשווה בין הנעשה בנתניה לערים אחרות", היא אומרת. "נתניה נמצאת בתחתית הרשימה מבחינת מספר ארועים פליליים, אבל מספיק שיהיה אירוע אחד ומיד יעלו אותי לשידור". בקשת אמרו אתמול בתגובה (תגובה קורעת, אגב…): "מלשכתו של השר פולישוק נמסר כי השר פולישוק גאה בעיר הולדתו נתניה ועושה הכל כדי להעלות את קרנה ".

ומהצד השני- כלב נשך אדם, או- למה דברים כאלה לא מעניינים אותנו כלל.

סערה במזנון הכנסת: ג'וק נמצא בצלחת הח"כ

מזנון הכנסת מספק אנקדוטות רבות מזה שנים, אולם נראה כי על המקרה הבא היו מוותרים כל הצדדים המעורבים: ג'וק גדול התגלה אתמול בצלחת האורז של ח"כ יצחק וקנין (ש"ס), בשעה שזה סעד את ארוחת הצהריים שלו במזנון הח"כים. עדי ראיה סיפרו כי ח"כ וקנין פרץ בצעקות רמות ונזף קשות במשגיח הכשרות של הכנסת, הרב אלכס הוכמן, על כך שמקקים מתרוצצים חופשי בצלחת של חבר כנסת.

לדברי הנוכחים גם סגן השר יצחק כהן מש"ס התלונן על חוויה דומה שעבר במקום. "מה התועבה הזאת. בשביל מה יש פה משגיח כשרות? אתה לא עושה כאן שום דבר", אמר. "בושה וחרפה שבצלחת של חבר כנסת יש ג'וק. תביאו לכאן עוד משגיחים אם אתם לא מצליחים להשתלט על העסק", צעק ח"כ וקנין לעבר המשגיח.

בעקבות המהומה שהתחוללה, פנה משגיח הכשרות למנכ"ל הכנסת דן לנדאו, ודרש לסגור מייד את שערי המזנון, ואף הודיע לו כי במצב שנוצר הוא לא יכול למלא את עבודתו כמשגיח כשרות. דובר הכנסת, גיורא פורדס, מסר כי אכן התקבלה תלונה על "ג'וק בצלחת" של ח"כ וקנין.

הדובר מסר כי התלונה טופלה בכובד ראש, וכי בעקבותיה המנכ"ל וצוות עובדים בכירים סיירו מטבח הכנסת, ולאור הממצאים שגילו הוחלט לבצע במקום חיטוי מאסיבי כבר ביום שישי הקרוב. עד אז, ימשיך המזנון לפעול כרגיל. את תגובת מפעיל המזנון לא ניתן היה להשיג.

ג'יימס בייקר: מה אתה אומר על הקפיצה של ביבי שמאלה?

יצחק שמיר: ביבי עשה צעד קדימה, אי אפשר לקחת את זה ממנו. אבל יודע מה ? אני לא מאמין לו. הוא לא מתכוון לחצי מילה ממה שהוא אמר. להבדיל מנאום שרון וההתנתקות, ביבי לא מאמין לכלום. אובמה סוחב אותו באוזן למיקרופון. מה יקרה אחרי זה- כלום. עוד מעט המציאות המזרח-תיכונית תטפח לאובאמה על הפנים.

ג'יימס בייקר: אנחנו מבוסמים מהעובדה שהוא עשה צעד בכיוון השמאל. פתאום מדבר על מדינה פלשתינית מפורזת… אבל אנחנו לא שמענו דבר על הצהרות מחייבות. הנאום שלו הוא ימני להחריד. אין פינוי התנחלויות, יש המשך בנייה בתוך הקו הירוק, אין חצי מילה על הדברים החשובים- פליטים, זכות שיבה, אסירים, מים, ביטחון, ירושלים.

יצחק שמיר: ביבי ניסה לשחק אותה כאילו הוא מבקש לנאום, אבל חרב דמוקלס מתנוססת לו מעל לראש. מה שמצחיק, שאחרי הנאום הזה, נאמני ארץ-ישראל כבר מאיימים שהם יפילו אותו מהשלטון. איך, איך יפילו ? ואת מי ימליכו במקומו ? את ציפי לבני ?

ג'יימס בייקר: אמר אחד הפרשנים אתמול, שהנאום הזה היה נשמע הרבה יותר טוב אם ציפי לבני הייתה נושאת אותו, כי היא הייתה מתכוונת למה שהיא אומרת.

יצחק שמיר: לגבי מי שהימין מעדיפים בשלטון- זה דיון שלם שעומד בפני עצמו. הם היו מעדיפים את אחמדיניג'אד. תחשוב על זה רגע… נו? חשבת? זה היה בלון ניסוי לראות אם אתה מקשיב. הם לא יודעים לומר מה כן. הם יודעים לעשות אלימינציה. גם אם ברוך מרזל היה ראש ממשלה הם היו נגדו.

ג'יימס בייקר: מומחי תקשורת כבר מגדירים את הנאום הזה בתור נאום מעולה, מצוין. אין ספק שביבי הוא אשף תקשורת, אבל כמו שעורך דין מפורסם אמר פעם בסיומו של ראיון בן כשעה וחצי- "הצלחתי לא לומר כלום בשעה וחצי האחרונות, כמו שתכננתי ?"

יצחק שמיר: אין אחד שיצעק המלך עירום?  או שאתה לא מסכים איתי וטוען כי המלך לבוש גם לבוש ואת המפתח לחגורת הצניעות הוא שומר במחשוף הנעלם של הבתולה חוטובלי? שמע, או שאני עיוור או שכולם מסתכלים בצלליות שמרצדות על קיר המערה.

ג'יימס בייקר: משל המערה ממשיך לחיות שנים אחרי שאפלטון הלך לעולמו. ביבי משלה בכולם, אבל האמת המרה והחמורה מכולם, היא שהוא משלה את עצמו. יבוא יום, ועל פי ברק אובמה דיי מהר, וביבי יצטרך לפרוט את דבריו למעשים: לפנות היאחזויות, להסיר מחסומים ולשבת לשולחן המו"מ שלא על מנת למשוך זמן- אלא על מנת להגיע לסיכומים ולוחות זמנים. מסוגל ? ספוקתני.

יצחק שמיר: והתגובות ? מצד אחד האנטישום (הטעות במקור) ג'ימי קרטר אומר שהוא לא רואה את ישראל נוטשת את גוש-עציון. מצד שני האיחוד האירופי לא משדרג יחסים עם ישראל, ומצד שלישי אומר מובארק כי הדרישה להכיר באופי היהודי של מדינת ישראל היא המכשול לשלום.

ג'יימס בייקר: שמע סיפור, כשהייתי צעיר והייתה ועידת מדריד (91) שידרו את פתיחת הוועידה בטלוויזיה וכל הבי"ס בא לראות. אני ברחתי לכיתה אחרת להתמזמז עם מישהי ששמה פרח לי ממזמן. קיצר פתאום היו צעקות במסדרון, ברמה של "יש שלום! הם מתחבקים! אין מלחמות יותר". אתה יודע איזה בעאסה לשמוע את זה בדיוק שאתה נלחם לפתוח חזייה של משהי?

יצחק שמיר: מה הרעיון של הסיפור המאעפן הזה ( חוץ מלהוציא אותך מתלהב ?!)

ג'יימס בייקר: אנשים יכולים להיפגש, אבל להגיע להסכמות שגורלם יגע בגורלם של מיליונים? פחחח. ולהגיע להסכמות ברמה של הליכה נגד הלכה ונגד דת? פחחח פי מיליון. אני האחד שידכא את כולם. לפלשתינים בפרט ולערבים בכלל אין מנדט לוותר בשם האסלאם ומוחמד שליחו על שום סעיף. ולביבי? גם לביבי אין זכות או יכולת או רצון לוותר בשם היהדות. והוא הכי פוחד מעין הרע ופולסא דנורא.

יצחק שמיר: ברור. אתה יודע מה זה לחזור הביתה וששרה תקלל כי המרק נשרף, ועוד ברחוב שקוראים לו עזה? אני לא הייתי חוזר לבית שכזה, אבל אני גם לא ביבי…

ג'יימס בייקר: אתה יודע מה הכי יפה בפולסא דנורא? שגם תרנגול עיוור מידי פעם תופס גרגר…

ינון מגל: אתה ראית את הסדרה החדשה פולישוק? אם לא?! אתה חייב. גדול. קצת " המשרד", קצת "יס מיניסטר" אבל משלנו. אם זה לא היה סדרה לא הייתי בטוח שזה לא אמיתי.

דני רופ: עוד לפני ששודר הפרק הראשון כבר היה רעש תקשורתי גדול, דבר שמבטיח הצלחה. ח"כ לשעבר מלי פולישוק ביקשה להוריד את הסדרה כי היא פוגעת בשמה הטוב ובעתידה להיבחר לכנסת. התשובה של הזכיינית הייתה רציונאלית להפליא- שם הסדרה מורכב מהמילים פוליטיקה + שוק, ואין קשר לח"כ לשעבר…

ינון מגל: מה שהגברת פולישוק עושה בשביל לקבל יח"צ (אגב, הצליחה- הנה, אנחנו כותבים עליה !). פולישוק באמת סדרה גדולה. אין ספק שהכותבים לוקחים דברים היישר ממסדרונות השלטון. יועצים שמנהלים, התקשורת ששולטת, פוליטיקאים שעושים צחוק מעצמם, ומעל לכל- בכירי עמנו שעוסקים בכבוד, במניירות, בכיבודים וב- SHOW שמסביב במקום בעיקר.

דני רופ: זה נשמע כמו המאסטר פיס הבא בלימודי מדעי המדינה. כל יועץ פוליטי מתחיל ירצה לראות וללמוד מה עושים ולא עושים במסדרונות השררה. זה בשקט יכול להפוך לקרובים קרובים הבאה.

ינון מגל: אני מקווה שזה יהפוך סאטירי יותר, נושך יותר ויותר הזוי. תפקיד השר חסר האונים קצת פוגם בכל הבליל הזה, אבל ההברקה של חומי שליט- זה משו משו.

דני רופ: אמנון דנקנר נותן בראש, ומהיכרותו עם מסדרונות הפוליטיקה הנבובים, הוא מכניס את ההתנהגות ממקור 1. רק לדוגמה, השלכת המנכ"ל הקודם במשרד הממשלתי החדש של פולישוק, היא הגשמת כל תאוותיו של שר חדש. נהדר.
 

ינון מגל: את הסדרה כתב שמוליק הספרי, וללא ספק- ששון גבאי יצבור יותר בטחון עם הזמן, הדמות תקבל יותר עומק, והמבטאים במסדרונות השלטון- תענוג.

דני רופ: אז מה, פשוט לראות ?

ינון מגל: שמע, לראות זה בטוח, אבל להכין טישו ולמחות דמעה מדי פעם. חברים יקרים, קוראים וקוראות, אם אתם חושבים שמדובר בסאטירה בלבד- שפשפו טוב את עיניכם.

דני רופ: וטלו קורה מבין עיניכם. ועל הדרך, טלו קיסם מבין שיניכם. ככה הדברים עובדים לא פעם. משחקי אגו, מאבקי כוח, החלטות מטופשות והתעסקות בזוטות, ועל חשבון מי ? על חשבוננו, על חשבון הציבור.

ינון מגל: ציון 9 בסולם 'למה לי פוליטיקה'. לכו לראות, והצביעו לששון גבאי לתפקיד שר הרווחה הבא.