המלכודת וטיב הברוך בו אנו נמצאים
יום ראשון, 28 במרץ, 2010
קרטר: אתה הופתעת ? אני הופתעתי. לא האמנתי שדווקא ביבי ייפול כל כך חזק. הייתי בטוח שיפליג את הקדנציה הזאת כמו גיבור ויבוא לקדנציה הבאה עם יכולת להעביר החלטות אמיתיות. הוא רץ כמו עגל… מצד שני, וסוף סוף נשמע מה המצע של מפלגת העבודה.
ניקסון: אולי התבלבלת בין קדימה לבין מפלגת העבודה ? עושה רושם שקדימה הולכת להיכנס חזק לקואליציה, ושאול מופז, סוף סוף, יהיה שר.
קרטר: אתה מבין מי נכנס… האם אנחנו מבינים מי יצא ? ממשלה של למעלה מ-30 שרים…
ניקסון: אתה יודע כמה שרים יש באמת? אתה יודע מה אומר חוק יסוד הממשלה לגבי כמות השרים המותרת ? חוק נורווגי בתחת שלי… למה – למה לי פוליטיקה עכשיו ?!
קרטר: בכל מקרה, ממשלה שנשענת על למעלה מ-70% מהכנסת, עושה דרכה מטה. אולי זהו תחילתו של המפץ הגדול #2, ליכוד, קדימה ומפלגת העבודה יתאחדו, ש"ס תתחנן להיכנס ותוריד מחתונים להיות החתול ששומר על התקציבים שלו. ליברמן בורח בבית שלו בנוקדים… הרשקוביץ נעלם במעמקי השיכחה…
ניקסון: נהדר. ועכשיו, בוא נתעורר וננגב את הריר מהלילה הקודם. ביבי מבין שככה לא משחקים, שאי אפשר עם הקצה שמושך אותו ימינה כל הזמן. עושה יד אחת עם ציפיטפוט, ויורדים ממזרח ירושלים. ליצמן וש"ס- OUT, מופז ולבני- IN, ירושלים- BYE BYE.
קרטר: זה בדיוק הריר שצריך לנגב. החזון שלך הוא סוג של פנטזיה שאני מקווה שתקרה אבל לא באמת מאמין לה. אני גם בטוח שפנטזיה כזאת יכולה לעשות סדר למול החרדים, אבל זה לא יקרה. לגבי ירושלים- אני לא חושב שיש משהו רע בבנייה ברמת שלמה, אני חושב שיש רע בבניה בהר חומה. אני חושב שבנייה בגילה לא מפריע לאף אחד וכן יש לי בעיה בהרחבה של מעלה אדומים על חשבון אל עזריה ובנייה בעיר דויד/ סילוואן- היא אסון.
ניקסון: הקיצר- זה לא דיכוטומי. בנייה במקומות האלו היא שאילתא לכל מפלגה. זה לגעת בליבה, כמו שברק נגע בליבה בשיחות קמפ דיויד.
קרטר: אבל אנחנו עוסקים בפוליטיקה. ולמי שלא שם לב- הנה פעמון התראה- איבדנו את מזרח ירושלים. יעברו עוד כמה שנים, אבל היא כבר לא שלנו. לגבי ביבי, הוא הבין שאי אפשר לזגזג, הוא מבין שאין עם מי לדבר. כמה זמן הוא עוד יחזיק בקואליציה הזו ? אם ציפי באמת גדולה עכשיו, היא אומרת לו- לא, וקוראת לבחירות.
ניקסון: אם ציפי אומרת לא, וקוראת לבחירות- היא תיפול. היא תיפול פעמיים- פעם ראשונה למופז ופעם שנייה קדימה תשיג פחות מנדטים ממה שיש להם היום. וירושלים מזמן לא שלנו, היא רכוש החרדים והערבים. כל ניסיון אחר לצייר את המפה הוא שגיאה.
קרטר: אתה טועה. ציפי קיבלה יותר קולות מביבי ועדיין היא בחוץ. העם בחר 'קדימה' אך אנחנו הולכים אחורה עם ביבי. לא אחורה, פול גז ברוורס. עוד מדינות מחזירות שגרירים ומגנות אותנו, ואובמה אוכל את ביבי לארוחת בוקר. זה הזמן לבחירות. להעיף את ביבי לקרשים, להביא את ציפי לשלטון ואת מפלגת העבודה לצידה. תאוחד קדימה והעבודה לאלתר !
ניקסון: זה לא באמת יקרה. האגו ינטרל את המציאות המדומה שאתה מציג. לא מופז יכול לעמוד במטלה ובטח לא הציבור באהדה לברק ומזדנביו.
קרטר: אז מה ההצעה שלך? לחכות שאובמה לא ירשה לבנות גם ביפו ?
ניקסון: שאיפות זה המחלקה של פופטיץ. מה יש לנו לשקול: משבר עמוק יותר עם ארה"ב ? כניעה לתכתיבים האמריקאים ? למצוא שביל זהב לפתרון זמני (הקפאה זמנית, בנייה זוחלת, המשך בנייה ושחרור לחצים במקומות אחרים כמו אסירים) ? למצוא שביל זהב לפתרון קבוע (הפסקת הבנייה בגדה באופן כללי והתניה כי הפלסטינים יחלו בחפיר עמוק לניקיון מערכת החינוך שלהם) ?
קרטר: הפרשנות שלנו שווה כמו כל פרשנות וגם עיוור מידי פעם תופס גרגר… אולי נחזור לפוסט שאמרנו כי אין שום סיכוי שאי פעם יתנו לנו להפשיר את הבניה שהקפאנו. אתה שואל מה עושים ?
ניקסון: אני אומר לך מה עושים. אני חושב שאני בעד העמקת המשבר עם ארה"ב. מתישהו צריך לשים מראה מול אובמה. אני חושב שאנחנו רוקדים לחליל שלו ויש לזה משמעויות רבות, אבל באיזשהו מקום אנחנו צריכים לגדל אישיות. חוץ מיחסי החוץ השבירים ממילא של ישראל, אני חושב שיש להתוות דרך לפלסטינים לרדת מהעץ שלהם- קצת שחרור אסירים ושחרור לחץ בגדה, וקצת להמשיך את הבניה בכל זאת.
קרטר: שיאיימו ! שיתקוממו ! אני ממש לא מפחד מאינתיפדה שלישית. אני ממש מייחל לה שתקרה… כל התקוממות עממית היום דינה חומה בצורה בציבוריות הישראלית.
ניקסון: יש רגעים שאתה מרגיש שהם רגעים מכוננים. יש רגעים שבהם גורמי חוץ דווקא מעמידים מראה למולנו, ובה אנו רואים את עצמנו במלוא עליבותנו. כן, אנחנו תלויים בארה"ב, באיחוד האירופי, באו"ם, בבריטניה… בכולם. החלומות האוטופיים של הימין נתקלים במציאות הבינ"ל. למעמד הביניים הנושא בנטל נמאס. הוא רוצה שקט. הוא רוצה שהשמאל והימין הקיצונ
י ימשיכו להיאבק, אבל לא על גבנו. אנו מברכים את אובמה, על שהוא מכריח את ביבי לבחור דרך, ולא לנוע בין הטיפות. זמן שינוי הגיע. זמן הכרעה. ביבי יצטרך להחליט מה יזכרו ממנו. את שרה, או החלטות קשות שייקח.
קרטר: אז במה הפוסט הזה עוסק בעצם? הקדמת הבחירות? חולשת ההנהגה ?
ניקסון: הוא עוסק במלכודת ובטיב הברוך שאנחנו חיים בו. ובהזדמנות זו נאחל חג שמח לכל בית ישראל. מי ייתן והנהגה ראויה תוציא אותנו מעבדות לחירות. או להיפך. רק שיקרה בקרוב.


אמיל חביבי