מה השתנה במאה הזאת ?
טור אורח שנכתב בידי מר אמנון שמוש, כיום בן 80, סופר שספרו המוכר ביותר הוא "מישל עזרא ספרא ובניו", חבר קיבוץ מעיין ברוך.
במאה הזאת השעון לא מתקתק, המטלפן לא מחייג, הסנדלר לא מתקן עקבים והשלטון לא מתקן עוולות.
במאה הזאת אין גרעינים באבטיח, אין תאי טלפון ברחובות, אין שיויון בקיבוצים ואין אידיאולוגיה בפוליטיקה.
במאה הזאת נתעשרה העברית בביטויים כמו נשימה עצמונית, כשלון חלוץ ונבצרות מאונס. שר בלי תיק הוא מעמד נדיר ומכובד, בית הבראה נקרא צימר, בית אבות נקרא אחוזה ובית בושת – הממשלה.
במאה הזאת מתבלט הדור השלישי בסלולרי ובמשפחה, הנכדים מלמדים אותנו להשתמש במחשב ובשאר אביזרי האלף השלישי.
במאה הזאת כבר לא שותים גזוז, צוף, מיץ פז ומי ברז, שוטים מנהיגים את המדינה שלנו, ועוד כמה מדינות, מאירן עד קוריאה, מהודו ועד בוש.
במאה הזאת מליונים נהרגים במלחמות ומתים ברעב וממחלות, אלא שהפעם הכל מצולם ומתוקשר, מסודר ומשודר.
במאה הזאת מגדלים עגבניות בטעם אננס, פלפלים בטעם תות ובידור בטעם רע. בלשון המעטה.
במאה הזאת נעלמו מכונות הכתיבה, הפתיליות, הגטקעס, הצניעות והבושה.
במאה הזאת יושב ראש הכנסת והסו
כנות מציע לנו להצטייד בדרכון זר. פרסי או גרמני? סודני או תימני ?
במאה הזאת המשורר יכתוב: משיח לא בא, משיח גם לא מסַמס.
במאה הזאת- המאה של נכדי- הייתי רוצה להרגיש בבית…
ואינני יכול. סבא.
תגים: אמנון שמוש, במאה הזאת, כנסת, פוליטיקה
29 ביולי, 2010 בשעה 12:15
יפה ורלוונטי
30 ביולי, 2010 בשעה 13:33
במאה הזאת אנשים כבר לא מבינים למה הם חיים כאן ולמה לא כדאי לרדת מהארץ
4 באוגוסט, 2010 בשעה 1:07
גלעד שליט כבר 1500 יום בשבי החמאס, קטיושות על אילת, סא"ל הרוג בגבול הצפון, העיקר שביבי ממשיך לא לעשות דבר.
7 באוגוסט, 2010 בשעה 23:22
איננו יכולים עוד עם הפוליטיקה שהגיעה גם לצה"ל
8 באוגוסט, 2010 בשעה 21:51
איפה הימים הרחוקים ההם…
13 באוגוסט, 2010 בשעה 7:52
יפה, אהבתי