למה לי פוליטיקה

טור אורח שנכתב בידי מר אמנון שמוש, כיום בן 80, סופר שספרו המוכר ביותר הוא "מישל עזרא ספרא ובניו", חבר קיבוץ מעיין ברוך.

במאה הזאת השעון לא מתקתק, המטלפן לא מחייג, הסנדלר לא מתקן עקבים והשלטון לא מתקן עוולות.

במאה הזאת אין גרעינים באבטיח, אין תאי טלפון ברחובות, אין שיויון בקיבוצים ואין אידיאולוגיה בפוליטיקה.

במאה הזאת נתעשרה העברית בביטויים כמו נשימה עצמונית, כשלון חלוץ ונבצרות מאונס. שר בלי תיק הוא מעמד נדיר ומכובד, בית הבראה נקרא צימר, בית אבות נקרא אחוזה ובית בושת – הממשלה.

במאה הזאת מתבלט הדור השלישי בסלולרי ובמשפחה, הנכדים מלמדים אותנו להשתמש במחשב ובשאר אביזרי האלף השלישי.

במאה הזאת כבר לא שותים גזוז, צוף, מיץ פז ומי ברז, שוטים מנהיגים את המדינה שלנו, ועוד כמה מדינות, מאירן עד קוריאה, מהודו ועד בוש.

במאה הזאת מליונים נהרגים במלחמות ומתים ברעב וממחלות, אלא שהפעם הכל מצולם ומתוקשר, מסודר ומשודר.

במאה הזאת מגדלים עגבניות בטעם אננס, פלפלים בטעם תות ובידור בטעם רע. בלשון המעטה.

במאה הזאת נעלמו מכונות הכתיבה, הפתיליות, הגטקעס, הצניעות והבושה.

במאה הזאת יושב ראש הכנסת והסוכנות מציע לנו להצטייד בדרכון זר. פרסי או גרמני? סודני או תימני ?

במאה הזאת המשורר יכתוב: משיח לא בא, משיח גם לא מסַמס.

במאה הזאת- המאה של נכדי- הייתי רוצה להרגיש בבית…

ואינני יכול. סבא.

ד"ר ווסטהיימר: ביבי נאבק במתנחלים- הכצעקתה ?

צחי בן-ציון: תקרא בויקיפדיה על- 'חצי הריון'. זה לא הריון מדומה או הריון רגיל ואפילו לא הריון רב עוברים- זה חצי הריון. זו עילה לשיא גינס. כמו להציג את הגבר הראשון שנכנס להריון.

ד"ר ווסטהיימר: מי נכנס לחצי הריון ?

צחי בן-ציון: אוהו, לא סתם איזה אזרח שלוך מקומה ג', אלא ראש הממשלה שלך. ביבי מציג לעולם- חצי הריון. איך ללכת בלי ולהרגיש עם או ההפך. הוא נאבק במתנחלים כמו שהפלסטינים מציגים את ה"דלת המסתובבת" בכלא ביריחו, נאבק מול מצלמות הטלוויזיה אבל מצ'פר אותם מתחת לשולחן, נאבק כמו שהשוטר אזולאי נאבק בהפגנה של החרדים בסרט ההוא.

ד"ר ווסטהיימר: אל תיתמם לי. ביבי רוצה עוד קדנציה וצריך את המתנחלים, הוא עוד ימצא את הדרך לפייס אותם. עוד 10 חודשים הכל חוזר לשגרה.

צחי בן-ציון: טעות בידך, אנחנו כבר עכשיו בשגרה. תשמע, אם זה היה אמיתי. ביבי היה מכנס את חבריו בהתנחלויות מסביר להם מה הוא עושה ומתווכח עד שיצא עשן לבן. כרגע הוא כביכול שולח את הבולדוג (להלן- אהוד ברק) וחושב שבכך הוא מחוסן. ההתנהלות שלו היא היא- חצי הריון.

ד"ר ווסטהיימר: מחצי הריון לא יוצא ילד. מצד שני, לחצי הריון אי אפשר לעשות הפלה. ומה עם כל הברדק שיש שם בשטחים ? מה עם המכות לשוטרים ? החצי הריון הזה עולה לנו ביוקר.

צחי בן-ציון: או עכשיו אתה נוגע בדיוק בנקודה הכאבת שנקראת "חוסר החלטיות פינת יחסי הציבור". חוסר ההחלטיות של המערכת בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר באי החלטה. חלק מהסימפטום בשם 'טמטמת הריון' מביא להחלטה הרת גורל- לא להחליט, ואז נותר ואקום (ריק) שמתמלא באינטרסים יח"צניים.

ד"ר ווסטהיימר: שוב אתה מיתמם. היח"צ נכנס ממזמן לכל חלקה טובה במערכת הפוליטית.

צחי בן-ציון: כן, אבל הפעם יחסי הציבור מכל הצדדים מסכנים את הדמוקרטיה שלנו. המתנחלים מציגים איך נלחמים על הבית וממשלת ישראל מציגה איך היא מפעילה את השלטון. באמצע ישנם 2 גופים מסכנים ואומללים- משטרת ישראל וחיילי צה"ל. מה עושים? מחליטים להחליט. ע"ע פינוי בית המריבה בחברון. החליטו לפנות- ופינו.

ד"ר ווסטהיימר: ביבי מבסוט שיש מאבק. הוא מראה לאמריקאים שהוא נתקל בקשיים, שההחלטה שנכפתה עליו מביאה אותו לחיכוכים עם מצביעיו, וככה בעוד 10 חודשים, וככל הנראה הרבה פחות מזה- הוא יוכל להמשיך לבנות 'כי הלחץ לא מרפה'. בקיצור, קריצת עין, כרגיל.

צחי בן-ציון: יש כאן תחכום יתר. הייתה ישיבת פתיחה, כל אחד סגר את גבולות המשחק שלו. ועכשיו זה אימפרוביזציה. ביבי והמתנחלים סגרו על הצגה. על Show. יש תסריט אימפרוביזורי, יש עלילה, יש טובים ויש רעים ויש סוף שמח. הוליווד זה כאן, ובגלל זה- חצי הריון.

ד"ר ווסטהיימר: אתה רואה את סיומו של התסריט הזה, או שהוא עדיין לא נכתב ?

צחי בן-ציון: מאחר והמשחק או אימפרוביזורי לחלוטין עם גבולות ברורים יכולים לקראת כאן כמה סיטואציות. להלן תסריטי ההמשך של אתר 'למה לי פוליטיקה':

1) המתנחלים זקוקים לכמה ישיבות הסדר שיוכרזו כלא מתאימות לפרופיל ההסדרניקי- והם יוצאו מהמערכה. זה טוב למתנחלים להראות שהגבולות של החברה בישראל שבירים וכל מי שמתנדנד במדינת תל אביב יבין כי המחירים למאבק במתנחלים הוא מסוכן לחברה.

2) אובמה ורם עמנואל כלבו הנכלולי מבינים  שביבי עושה הצגה והם יכנסו ברבאק שלו, ואז יהיה יותר החלטיות ופחות ברברת וההקפאה עכשיו זה כלום לעומת ה- Deep Freeze שנכנס אליו.

3) עולם כמנהגו נוהג. מה שהיה הוא שיהיה. קוראים לזה בניה מזדחלת. פה זה פרגולה שם זה חומה ומגדל, כאן זה גן ילדים ושם זה וילה עם שעה חדרים ונוף לגבעה 495 ב'.

4) ביבי ממנף את הפסקת הבנייה על מנת להסביר לעולם שיש צד שרוצה שלום- ישראל ומנגד- את הפלסטינאים שלא רוצים שלום. ביבי שוב יציג את הפלסטינים כמי שמתנגדים- ושוב יפסיד, כי כשאתה מצליח בהכל- אתה בעצם מפסיד. אירופה תכריז על ירושלים כבירת 2 המדינות, ואנחנו נשאר עם הז' ביד.

5) המתנחלים יפילו את ביבי למערכת בחירות סוחפת שבסיומה ימצאו את ביבי כראש ממשלה אבל חלש יותר ללא מפלגת העבודה לצידו ועם קואליציה חזקה הכוללת את קדימה וחוזר חלילה.

ד"ר ווסטהיימר: אני רואה שאני צריך לחדש את הדרכון הזר שלי…

צחי בן-ציון: יש לך מזל. אני צריך לפנות לממשלת ספרד… ע"פ הבירוקרטיה בישראל לא בטוח שימצאו כאן משהו מ-2009. תאר לך שבספרד יצטרכו למצוא מסמכים  מ-1492…

אמנון זכרוני: חיילים מסרבים פקודה ? יאללה, בשורה אחת לכלא. חוצפנים. אבל אחרי מחשבה קצת יותר עמוקה (ופחות 'ישראלית'), אני חושב שהחיילים האלה צודקים. מה עשו מסכנים בני 18, שהתגייסו כדי להגן על הארץ הזו, ונאלצים לפנות מתנחלים ? הם רואים את האויב בדמות מחבלים, ולא בני עמם. איפה משטרת ישראל ומג"ב ? שהם יעשו את הפינויים !

גדי אלגזי: אני באמת מאמין שאין סיבה לסרבנות בצבא. פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה שצו החיים מנפנף מעליה. למרבה הצער או השמחה (תלוי באיזה צד של המפה אתה חי) פינוי ישובים, יהודים והתנחלויות זו פקודה שנעה בין חוקית ללא חוקית, אבל היא בטח לא חוקית בעליל.

אמנון זכרוני: למה להכניס ראש בריא למיטה חולה ? שיביאו את המשטרה !

גדי אלגזי: ואם יאמרו לחיילים שהם מעגל שלישי של אבטחה לפינוי- אז זה בסדר? הם יבואו לעשות את עבודתם?  הרי ברור לך שלא. וברור שיש כאן מדרון חלקלק מאוד שבסיומו הכאוס ישלוט ולא יהיה עוד צבא בישראל שמקשיב לקול אחד- קול הדמוקרטיה- אלא צבא פרטי שמקשיב לרבנים שלו. הפתרון הכי נכון הוא שחרור זמני של חיילים ספציפיים לעבודות מטבח ושמירות בבסיס בעת משימה כזאת. שחרור שקט ולא צעקני.

אמנון זכרוני: הבן שלי שיתגייס, שילך ויתפוס מחבלים ויעצור מבוקשים, אבל שלא יפנה יהודים מהבית שלהם. אתה יודע איזה טראומה זה לילד בן 18 ? בשביל זה יש משטרה. ולגבי מעגל אבטחה חיצוני- זה בדיוק התפקיד של צה"ל, לאבטח מבחוץ. את זה החיילים צריכים לעשות, ומי שלא- לכלא, בלי שום היסוסים.

גדי אלגזי: אה. זה כן וזה לא? למה? בגלל טראומה פסיכולוגית? בולשיט. יש משימה. לפעמים נעימה ולפעמים לא. אין דיון אם כן או לא- מבצעים. אני לא מבין את הטיעונים שלך. טראומה? ולהרוג מחבל בקרב- זה לא טראומה? לראות חבר מקבל כדור- זה לא טראומה?

אמנון זכרוני: אבל צריך להפעיל שיקול דעת בחלוקת המשימות. אי אפשר לשלוח חבר'ה מלאי מוטיבציה לעשות פעולות שכאלה בלי לחשוב על כך לעומק.

גדי אלגזי: המשימות של הצבא הן החלטות ביצועיות של הדרג הפיקודי שנובעות מהחלטות ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי ע"י רוב העם. עכשיו אני אתחיל לדון אם כן חוקי או לא? די. אין לזה גבול.

אמנון זכרוני: צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל, הוא לא צבא פירוק הקרוואנים לישראל. כמובן שמדובר בפקודה חוקית, אין על כך עוררין. החיילים צריכים למלא את הפקודה, נקודה. אבל צבא חכם, לא שולח את החיילים שלו לפנות, אלא שולח שוטרים לעשות זאת. זו כל הנקודה.

גדי אלגזי: מסכים, יש תפקידים שהם של הצבא ויש תפקידים שהם של המשטרה. יש מקום לדיון הזה. אבל מרגע שנתנה הפקודה לצבא, גם אם זה שימוש בפונקציה הלא נכונה- יש חובה לבצע אותה. המרידות האלו שמנופחות ע"י העיתונאים הם פגע רע. המראות של חיילים בבקו"ם שעוד לא שרכו נעלי צבא שכבר מצהירים שלא יפנו הם שיאה של מערכה בזויה של פגיעה בקודשי ישראל.

אמנון זכרוני: אז מה, כולם לכלא ? לפרק את חטיבת כפיר ואת ישיבות ההסדר ?

גדי אלגזי: למה ישר לקיצונות ? ראשית הייתי מוציא אותם מפעילות ומכניס חטיבות חי"ר אחרות. שנית, הייתי מכניס את חיל חינוך להעביר סדנאות לכל מחלקה לגבי מהי פקודה חוקית ומהי פקודה בלתי חוקית ומהו הצבא (כולל סימולציות). את המורדים הייתי מוציא מהמערך הלוחם, שופט אותם בבי"ד צבאי על המרדה ומכניס אותם לשנתיים לכלא. זה מסר מאוד ברור. ואחרון, הייתי תובע את כל מי שמשלם למורדים כסף על סעיף המרדה.

אמנון זכרוני: להאשים בהמרדה את אלה שמשלמים כסף לחיילים- מסכים לחלוטין. אבל כשרשויות המדינה אימפוטנטיות, מה הסיכוי שמישהו באמת יעשה את זה. שורה תחתונה, חינוך-חינוך-חינוך, אבל במסגרת החינוך, עדיף לא לשלוח חיילים לפנות מתנחלים. פשט לא בריא לנו, בתור עם.

גדי אלגזי: להפך. הכי בריא בתור עם. רק ככה אתה מבין את כוחה של הדמוקרטיה. במקום בו אתה עושה משהו בניגוד גמור לדעתך ולו רק בשביל להיות חלק מהקבוצה וממה שהיא יכולה לתרום לך. תכיר- נעים מאוד, הצד הפחות יפה של הדמוקרטיה. לכן לדמוקרטיה קוראים הדיקטטורה של ההמון.