למה לי פוליטיקה

אבא אבן: למדנו שכדי להיות במשרד החוץ, צריך להיות באמת דיפלומט ולא מינוי פוליטי. למדנו שצריך להבין בנושא, ללמוד אותו, לעשות תואר ראשון ושני בממשל ויחסים בינלאומיים, ולא לצעוק בקול רם יותר במרכז של מפלגה כלשהי. למדנו שלא רק ההסברה הישראלית בקאנטים, והבנו לעומק יותר- מדוע.

משה ארנס: בואנ'ה אתה רחמן בן רחמנים. אתה זוכר את הפתגם על הרחמנים? מי שמרחם וכו'… אני למדתי גם שייתכן וסטיבן וג'ודי צדקו בביקורות שלהם. ושדני איילון הוא מינוי עלוב. שהדיפלומטיה של הפאשיסטן ליברמן היא מיושנת שלא בטוח שהעות'מנים היו חיים איתה בשלום.

אבא אבן: למדתי שאין פוליטיקאי סביר בישראל שלא קם וצעק שהמלך עירום. כולם שתקו. שמדיניות החוץ של ישראל נמצאת בידיים טובות ואנחנו עדים לכוחה העולה של ישראל בכל הפרמטרים עד שלא ברור לנו למה הוגו צ'אווס הוא לא חסיד אומות העולם.

משה ארנס: אתה יודע מה עוד למדתי . שעם כל הצחוקים, טוב שיש את שמעון פרס. אנשים עוברים לדום לידו, גדולי העולם מצייתים לו, וכשהוא מבקש לדבר עם מישהו, אף אחד לא יגיד לו לא. טוב שיש אותו לכבות שריפות.

אבא אבן: כן ולא (כמו תשדיר הבחירות של ריבלין על פרס מ-84). כן- כולם עוברים לדום. לא- אל תשכח שאצלו התחיל הכול ( בדאבוס).

משה ארנס: מה שכן, אנחנו באמת לא מדברים על הטורקים. כשאיילון עשה את זה אמרתי לעצמי שמישהו צריך באמת לעשות משהו. כשראיתי מה שהוא עשה אמרתי שעכשיו נלמד שיעור במה לא עושים… ומייד אחרי זה נלמד שיעור מה כן צריך לעשות כדי לכבות שריפה מיותרת.

אבא אבן: מה כן לעשות ? להוציא את אדון ליברמן ממשרד החוץ, ולהכניס לשם מישהו שיודע את העבודה. מישהו שבשעות הפנאי קורה ספרות יפה וקורא על מדינאים גדולים ומעשיהם בחיים, ולא יורה מעל לראשם של הפלסטינאים שבחצר ביתו.

משה ארנס: ליברמן הדביל צריך להתפלש ברחת לקום על מנת להחזיר נקודות שאיבד בסיפור הזה. דני איילון צריך להכין סיר צ'ורבשי ולהפוך אותו מעל לראש מייד אחרי הרתיחה כדי שמישהו מבני עם ישראל ימחל לו אי פעם. הוא צריך להתפטר מהממשלה ומהכנסת ולקוות שיהיה ח"כ אחר שיגנוב איזה מוח מהפנלים בכנסת על מנת להוציא את עצמו מהמקום הראשון בביזיונות של פוליטיקאים E-V-E-R.

אבא אבן: בימים כאלו אני מצטער שאנחנו לא בוחרים אנשי ממשל לתפקידים כאלו על בסיס הכישורים שלהם.

משה ארנס: והנה, שוב עולה הנושא- יש לבחור באנשי מקצוע לתפקידי מפתח. לא יכול להיות שאדם שלא בקיא במדיניות ובפוליטיקה (שהיא מקצוע עתיק יומין עוד מימי אפלטון ואריסטו) יתפוס במושכות השלטון ויעשה ככל העולה על רוחו. עוד כמה צעדים, והשגריר הטורקי היה חוזר הביתה, ומי ישורנו מתי היה שב בחזרה.

אבא אבן: לא באמת היה מטריד אותי שהשגריר הטורקי היה הולך הביתה. ההתנהלות שלהם לגמרי אופ טופיק. יכול להיות שהיה שווה לגרש את השגריר. היה לזה אימפקט דומה ל"זובור" שעברנו.

משה ארנס: הסיפור של אנשי המקצוע הוא עתיק יומין. כאשר הוחלט שאין מקום לאנשי מקצוע במשרות האלו אלא רק לאנשי השררה. יכולת לסמוך על איש שררה שימצא לו איש מקצוע כמנכ"ל על מנת שיאזן אותו. זה גם ההליך ההגיוני והרציונאלי לביצוע.

אבא אבן: הבעיה מתחילה כאשר המגלומניה עולה עם השתן לראש (וכאן ג'ודי מוזס מגיעה לאורגזמה פומבית כולל השפרצות על כל מדינת תל אביב בכלל והפרלמנט באולימפיה בפרט). דני איילון הוא איש קטן שהגיע בטעות למקום שאסור, בתכלית האיסור, היה לו להגיע אליו. דני איילון חי על הטיקט של אנטי סיטיב. והטיקט הזה לא מחזיק מים אז בטח ובטח ובטח שלא סגן שר חוץ. יא אולוהים- ולחשוב שהמוקיון הזה היה שגריר ישראל בארה"ב.

משה ארנס: אז מה עושים עכשיו ? נמשיך לשמוע את דני איילון אומר שהוא לא ממש התנצל כי לא מגיעה להם באמת התנצלות ? נמשיך לשמוע את שר החוץ מגדף את כל מי שלא בעדנו ? (שזה בערך כולם) ונמשיך לשמוע את ביבי לא מגנה, לא עושה ובעיקר- שותק ?

אבא אבן: ברוכים הבאים לארץ בינונימוסלנד פינת סטטוס קוו. מימין תוכלו להביט במייצג אדיר מימדים ( בעיקר בעיני עצמו) של ראש ממשלה שאוהב את שרה (בעיקר בעיני עצמה) משמאל תוכלו לראות נפולאון קטן שישן בבית ענק ובחדרי מלון אדירי מימדים ע"ח הברון. בהמשך תוכלו להביט במיצב רב מימדים שנקרא מפעל ההתנחלויות. מלמעלה כפור מלמטה חממה. אין כזה בכל העולם.

משה ארנס: בחדר הבא תמצאו פיתום שמחזיק בובה על הרגל ביד אחת עם 14 נודניקים שמזבחים לו כאל השכם וערב. מעל לכול תמצאו אספקלריה נאצית חובשת כפותא שיודעת לירוק מחלות ולגהק תושבים זרים וילדיהם והכול בשם השם, היהדות ורבובדיה (הרב עובדיה) אינשאללה כולם יצביעו לי בבחירות הבאות כי אני הכי יפה. אני ואורי זוהר.

אבא אבן: אם היינו בעד ליברמן היינו אומרים- כשחוטבים עצים עפים שבבים. מאחר שאנחנו חושבים שהעשייה שלו הפעם גובלת בדביליות מתקדמת אנחנו אומרים אידיוט אחד זורק אבן לבאר ואנחנו אוכלים את הדגים המסריחים.

יגאל ידין: מה שלום הכנסת ? מה אתה אומר על ההתנצלות של ברק ?

משה שרת: הנה מה יאמר הציבור- באתי לעולם כצאצא למשפחה מרוקאית- איזה כיף, קיבלתי התנצלות מברק על הפגיעה של מפא"י ההיסטורית בי. באתי לעולם כתושב מדינת ישראל- איזה כיף, קיבלתי התנצלות מברק על זה שהוא הוציא מיליונים בפריס.

יגאל ידין: בקרוב בבתי הקולנוע: ההתנצלות של ברק בפני גרושתו לשעבר (סליחה שזיינתי מהצד), ההתנצלות של ברק בפני פרס (תמיד אהבתי אותך, בעצם את רבין שנאתי), ההתנצלות של ברק בפני ניסים זווילי (תמיד ידעתי מי אתה, פשוט במסדרון לא זיהיתי אותך)

משה שרת: אחלה סרט זה נשמע. איזה ז'אנר הוא? זה סרט אימה, עם גילויים רכים של מודעות עצמית והתנצלויות. רומן רומנטי של ברק עם נאווה, סיפור על 4 ימים בפאריז- זה בטח סרט סטודנטים על בירות וציצים, אבל יש כאן את ניסים זווילי- אז זה לא. בקיצור, זה ז'אנר חדש.

יגאל ידין: לדעתי, ז'אנר הריאליטי. הפרומו: "במשך עשרות שנים הוא לבד. מוקף בקבוקי שמפנייה, יחף בדירתו עם הפרקט המשובח והבקרה האקלימית שמקררת את מחשבותיו. החל ממחר, הוא יוצא החוצה ועובר לגור בדירת 4 חדרים (רחמנא לצלן) בגבעתיים. בואו לראות את אהוד ברק נתקל במציאות הישראלית !"

משה שרת: נראה אותו מתמודד כאחד העם עם עוד 15 איש במשימות פשוטות של הישרדות חברתית, נראה אותו חי בסביבה של פשוטי העם… זו הישרדות אמיתית…

יגאל ידין: ולמה האח הגדול ? כי צריך בית גדול בשביל להכיל את כל האגו (והחפצים) שלו. תגיד, מעבר לצחוקים, הוא באמת מנותק מהעם ?

משה שרת: הניתוק הוא מצבה של מפלגת העבודה. ניהול המפלגה, חוסר היכולת להנהיג, הניתוק מהבוחרים וחיבור המדהים לקפיטל הוא מעציב. המפלגה שחרטה על דגלה את הסוציאל דמוקרט, הפכה למותג כמו קוקה-קולה. אין כיום כל קשר בין מהות המפלגה לבין האמת. כלום.

יגאל ידין: מצבה הקטטוני של המפלגה – ברור מאליו. השאלה היא לגבי ברק עצמו- האם הוא באמת מנותק מעם ? האם הוא באמת לא יודע היכן הוא חי, ומה המצב בעם ישראל ?

משה שרת: הוא יודע ולא יודע כלום. הוא חושב שהוא יודע. אבל הוא לא יודע מה שאנחנו יודעים. אנחנו יודעים שזו הקדנציה האחרונה שלו. לאחריה הוא יצא לגמלאות ויעזוב אותנו לאנחות. מה שעצוב זה החורבן שהוא השאיר אחריו.

יגאל ידין: למה חורבן ? השאיר מפלגה צולעת אמנם, אבל מפלגה שמנהיג חזק יכול להיכנס אליה (מישהו אמר עופר עיני ?!) ועם החוקה המהודקת שהוא משאיר אחריו יוכל באמת להנהיג את המפלגה, ולא לריב עם מוסדותיה כל היום. משאיר את הדעה שמפלגת העבודה יכולה וצריכה להחזיק בתיק חזק.

משה שרת: עופר עייני? מי זה בכלל? עוד חכמולוג שצץ לו מביבי ההסתדרות המושחתת. עופר עיני הוא כלומניק שהגיד לגדולה על שום הריק המנהיגותי. אם אתה מחפש דמות שאמנם שנויה במחלוקת אבל עם ביצים לעשות לה משהו זו שלי יחימוביץ'.

יגאל ידין: שלי יחימוביץ ? לשלוח את אהוד ברק לבית האח הגדול ולמנות את ה- Tom Boy עם הקוקיות אחראית ? פרלמנטרית נהדרת, תוקעת הצעות חוק על ימין ועל שמאל, ושולטת היטב ברזי התקשורת (ממנה היא מגיעה). אבל מה חוץ מזה ? מנהיגות ? שאר רוח ? אג'נדה אמיתית ולא סתם לצאת נגד אנשי ההון ?

משה שרת: ראשית- לצאת נגד אנשי ההון- זו אג'נדה. בתקשורת ההמונית של היום- לשלוט בה, במילה הכתובה והמדוברת, לדעת להשיב לעניין ולהסית דיון… זו דרך לביטוי מנהיגות.  אחרת- איך מנהיגות יכולה לבוא לידי ביטוי?

יגאל ידין: אג'נדה כנגד בעלי ההון זו אג'נדה של מפלגה שולית. זו אג'נדה של מפלגה עם 3 מנדטים. מפלגת העבודה היא מפלגת שלטון, אלטרנטיבה שלטונית, והאג'נדה צריכה להיות מקיפה וכוללת- פלסטינאים, כלכלה, חינוך, מסחר ותעשייה. ויחימוביץ- מה לעשות- טובה רק בתחום אחד, והיא לא מנהיגה. פשוט לא.

משה שרת: או. וכאן נקודת הקסם. שים את שלי בראשות המפלגה ותראה איך האג'נדה משתנה. ברגע שהיא תריח אפשרות להוביל את המפלגה- השינוי בה יחל.  שלא תטעה- עדיין יקפוץ לה החלי מהראש, כמו שלביבי לפעמים עולה הביבי לראש. אבל בגדול היא תוביל מהלך להצלת המפלגה.

יגאל ידין: אז הגענו מברק לבית האח הגדול, לשלי יחימוביץ' בתור נציגת מפא"י ההיסטורית לראשות המפלגה.

אם מישהו היה קורא את זה לפני 10 שנים, היה מאשפז את שנינו.

משה שרת: זה מה שיפה בפוליטיקה הישראלית. סוג של זן נדיר לצפייה. הפיוז'ן הזה של מערביות עם אוריינטליזם, חספוס של צבר עם מתיקות של הפרי. כאן כל יום יש דברים חדשים.

החתול שמיל: תגיד, אולי נכתוב פוסט ההיסטוריה של הפודלים בפוליטיקה הישראלית ? כי יש לנו היום פודל חדש אחרי הרבה זמן שלא היה לנו.

הכלב פלוטו: אתה בטח מרים לי להנחתה, אבל אני לא מוצא את המחבט. למי מתכוון אדוני ?

החתול שמיל: פודל ישן שמקבל כותרות. בפתיחת מושב החורף הוא רץ לבעליו ומשקשק בטלפיו כי  הוא רוצה לשחק וביבי משחק איתו ב- "לך תביא". הריני גאה להציג את הפודל- ח"כ אופיר אקוניס.

הכלב פלוטו: לציבור הקוראים הרחב, נציג רק את האדם- ח"כ אופיר אקוניס, מהליכוד. היה כתב נוער במעריב לנוער וכתב צבאי בצה"ל, ואיכשהו התגלגל להיות דובר הליכוד, נבחר לכנסת במקום לא ריאלי, ערער, התקבל – והיום הוא ס. יו"ר הכנסת. מה הוא קידם בכנסת ? מממ… ובכן, הוא התלונן שפעיל שמאל דרס אותו, זה נחשב ?

החתול שמיל: ומה עושה אותו פודל? מצביע 1:1 עם כל מה שביבי אומר לו להצביע ? צל של ביבי ? מלווה של ביבי ? עפר לרגליו של ביבי ? משהו חסר ?

הכלב פלוטו: האיש נטול מחשבה בכלל. מדאיג איך פרסונות שכאלה צומחות ומגיעות למקומות שאמורים להיות לבעלי עניין ודעה. הדעה היחידה שלו זה מה ביבי יגיד לו לעשות, העניין היחידי שלו זה איך ביבי יהיה מרוצה. ממש מקשקש בזנבו ונובח לקול מצהלות בעליו.

החתול שמיל: העלו אותו לשידור בגל"צ. צוות הפרשנים פשוט התבוסס בגיחוכי צחוק ועליזות תוך שהם מסננים בין השורות שמה לו ולפוליטיקה או להנהגה. לא מבין איך אנחנו עדים לביזיונות שכאלו. זה לא ברמה של שרה פיילין בארה"ב שלמדה לנצור לשון אחרי שהפגינה בורות של ידע כללי. אבל עדיין לעם ישראל- סבילות של פרסונה כזאת בעמדת מפתח שכזאת- זה מדאיג.

הכלב פלוטו: ומה עם פודלים נוספים- מה עם בוז'י הרצוג? יוסי ביילין?

החתול שמיל: ביילין כבר עזב את הזירה. אולי עוד מראיינים אותו פה ושם על אוסלו, ג'נבה וכו', אבל די- הוא איש עסקים עכשיו (בטח מוכר מלפפונים לערבים) ופודל ? לפחות הוא היה פודל עם עקרונות. בוז'י נמצא מתחת לרמת הפודל, בתור רמש הנרמס על ידי כוחות גדולים ממנו, ולמרות שהוא מעוך תחת הנעל, הוא ממשיך לצעוק תודה.

הכלב פלוטו: חיים רמון נראה לי הדוגמה הכי טובה לפודל, אחד עם לשון המשתרבבת החוצה וננעצת במקומות לא לה… אבל דרך הסתכלות אחרת היא ניתוח של פעילותו של הפודל בשעה שהשפעתו הייתה גדולה. למשל, ביילין בתקופה שפרס נאבק בשמיר. אחר כך הוא פרס כנפיים והמריא למחוזות אחרים. דרך אגב- פרס הוא זה שהחזיק 2 פודלים בו זמנית. שזה כבוד.

החתול שמיל: חיים רמון אכן היה השני. אם אתה זוכר את פועלו בתרגיל המסריח מס' 1, הוא לא סתם פודל- אלא פודל חושב. זה פודל חכם שיודע להסית מתשומת הלב של מנהיגו.

הכלב פלוטו: בוז'י הוא פודל שעדיין לא יצא מהצל של בעליו. יש תמיד תחושה שהוא ממשיך את השתיקה מהחקירות בפועלו הפוליטי- סוג של הישג, כמו שקוראים לזה בעולם החי- החתמה. הבעלים שלו החתים אותו בדפוס פעולה שהפך לתכונת אופי.

החתול שמיל: ופודלים מהימין ? אולי מירי רגב, דוברת צה"ל לשעבר שהתבטלה בפני דן חלוץ הרמטכ"ל הכושל ועכשיו מתבטלת ליד ביבי. בחורה שללא ספק לא קיבלה את סיפוקה האינטלקטואלי (וסיפוקים אחרים) ולכן מנסה להלך אחרי גבהים חזקים.

הכלב פלוטו: מירי רגב היא לא פודלית, להזכירך שהיא כופפה אותו בנושא המע"מ על הירקות. גלעד ארדן וגדעון סהר היו פודלים, אבל הם מנסים לצמוח מהתדמית שלהם. גילה גמליאל הייתה ועודנה פודל, למרות שלפעמים יש  לי תחושה שאנחנו מחמיאים לה כשקוראים לה פודל.

החתול שמיל: אם בפודלים עסקינן, אפשר לומר שכל ש"ס הם פודלים של הרב עובדיה, חוץ מאחד- אריה דרעי, שפרץ חזרה לתודעה בראיון מרגש בתוכנית החדשה של אברי גלעד (אגב, למען הסר ספק, המשפט לגבי אריה דרעי נכתב בציניות).

הכלב פלוטו: למה ללכת רחוק ? ידידתנו ויקיפדיה קובעת מהו פודל: אופיו הנוח, תכונת הצייתנות והיות הפודל בן לוויה נאמן, גרם לכך שהביטוי "פודל" הפך מטאפורה, כתיאור שלילי ומזלזל למי ששם עצמו בצל של "בעליו", בעל אישיות רדודה וצייתנית, המקבל סמכות ללא שיקול דעת. אחד השימושים הבולטים לכך בישראל הוא הביטוי שטבע יצחק רבין  על יוסי ביילין: "הפודל של פרס".

החתול שמיל: אז יש פודלים חרדים, יש פודלים מהשמאל, יש פודלים מהימין, ויש פודלים שמשתנים. אבל יש פודלים באופיים, שגם אם הם עושים משהו- הם עדיין פודלים בפני משפחתם, עדתם, האישה שאיתם וכו'. עיין ערך סילבן 'סטיב' שלום.

הכלב פלוטו: סטיב הוא פודל בעל כורחו. תגיד לי אתה- האם היית מגדל דעה וביצים כשאשתך מחזיקה בעיתון של המדינה ? זה לא פייר. זה כמו להיות נשוי להריסון ולהחזיק חשבון בנק בדיסקונט. זה כמו להיות נשוי לעופרה שטראוס ולאכול בפומבי קורפלקס בחלב תנובה.

החתול שמיל: OK, אבל הפודל אחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא אהוד ברק, פודל של ביבי. יודע שברגע שביבי נופל / זורק אותו להבדיל, הקריירה של ברק הולכת פקאקט.

הכלב פלוטו: ברק- הפודל של ביבי. זו כותרת של עיתון. זו אמירה חזקה ביותר. יאללה, איך עברו מים בירקון מאז שברק הקים את ישראל אחת וביבי היה אפס…